ההווה הוא המציאות ולכן הוא העיקר. יחידת הזמן הדקיקה הזו שבין העבר שכבר עבר ובין העתיד שטרם התרחש, היא מציאות חיינו.
כשאנו מתרכזים בלהוות אנו חיים את החיים במלואם. ככל שנאפשר לחיובי והמצמיח שכבר קיים בנו להאיר, כך נשפר את חוויית החיים בכל רגע של הווה. פשוט נהווה.
רבים נוטים להאמין שזו עבודה קשה ואולי כבר מאוחר מדי לנסות. שזה לא בשבילם. שאלו מילים יפות אך עם כל הכבוד החיים הם לא פיקניק.
תפיסות ואמונות אלו אינם אלא תעתוע מוכר מבית היוצר של האגו שלנו. והוא מלומד בשלל תירוצים מנומקים שאין לערער אחריהם.
"ניסיון העבר מלמד שזה לא מצליח".
או "אני לגמרי מתחבר ליצירות היפות הללו על החיובי ועל להוות אבל זה גדול עלי".
"אני מכירה את עצמי. זה לא בשבילי".
וכו'
התפיסות שלנו את עצמנו בכלי שיפוטי, או ממקום של צער ואשמה או לחילופין פחדים ודאגות, הינן בהכרח שגויות. האמונות שלנו לגבי עצמנו שמגיעות מניסיון העבר, מהדאגות או הפחדים מהעתיד, עשויות 'למסמר אותנו למקום'. ליצור אצלנו קיבעון תודעתי.
קיבעון, עמידה במקום, או היעדר תנועה, כמו בחומר כך גם ברוח, הוא מצב לא נעים ולא בריא עבורנו. מצד שני נוח לנו איתו כיוון שהוא מוכר לנו. בערך מאז שאנו זוכרים את עצמנו.
אך מאחר והעבר בנוי מזכרונות והוא כבר לא קיים עכשיו. והעתיד בנוי מספקולציות שהן בהם ממש, והמציאות, כשתתרחש, תפריך או תאשש אותן. אין לדעת.
וזה יכול להדאיג, או להפחיד. וכך נוצר לעתים מצב, בו ההווה, שהוא נקודת הזמן היחידה בה נמצאת חוויית החיים שלנו מתלכלך ברגשות שליליים מהעבר שכבר קרה ולא רלוונטי יותר או מהעתיד שטרם התרחש אך מטריד אותנו.
ואם תחושת ההווה שלנו שלילית, החמצנו את העיקר. שהרי ההווה הוא החיים שלנו. הוא מה שמתרחש…
הרגע החשוב ביותר בחיינו הוא עכשיו. הרגע הנוכחי. הוא היחיד שבאמת נוכח. אותו אנחנו פוגשים. העבר והעתיד עלולים להיות עמוסים בזכרונות עם משקעים רגשיים של צער ואשמה או באשליות כמו דאגה ופחד.
ממילא הם אינם רלוונטיים.
ואם הרגע, ההווה הוא העיקר, מגיע לנו לחיות אותו באהבה ובשמחה נטולת דאגות. בשלווה ובשלום עם עצמנו. להוות בפשטות. ברגע שנחווה כך את ההווה גם יהיה לנו כיף וגם העתיד יושפע מזה לטובה.
פרספקטיבה חיובית בוראת לנו מציאות חיובית. שהרי המציאות עבורנו היא האופן בה אנו תופסים אותה.
אז די ברור שחיובי זה מתאים לי…
איך הופכים את הרגע לחיובי, שליו, רגוע, שמח ומלא באור?
איך מרחיבים את ההווה?
כיצד מגדילים את התודעה?
אנו בוראים לעצמנו את הסביבה שלנו, את המציאות שלנו ה'הווית' באמצעות אמונות, תחושות ורגשות. כך אנו גם משפיעים לא מעט על העתיד שלנו.
מה הכוונה?
האמונות שלי כלפי כל דבר שהוא; יכולות אישיות, אנשים אחרים, מקום העבודה, הבוס שלי, הטבע, המדע וכל מה שאני פוגש, אותן אמונות ישפיעו על היחס שלי לדבר. על התפיסה שלי את המציאות ועל הרגשות והתחושות שלי.
לדוגמא: אני *מאמין* שהבוס שלי 'מחפש אותי' כל הזמן– ממילא תפיסת המציאות שלי בנוגע ליחסים בינינו תשתנה בהתאם והיא גם תהיה מלווה לרוב ב*תחושה* ו*ברגש* קשים או לא נעימים.
בכל מפגש עם הבוס שלי יצוצו תחושות ורגשות המושפעים ישירות מהאמונה שהוא 'מחפש אותי' או לא סומך עליי.
מאחר שאני מאמין, חש ומרגיש כך זה כנראה גם מה שיקרה. שהרי כך אני הווה את המציאות באותו הרגע.
אם אסכים לוותר על האמונה שהבוס מחפש אותי, אסכים לוותר על כל פחד או דאגה שאני חש ומרגיש לגבי היחסים איתו ופשוט אנסה לחוות את המציאות מתוך מבט חיובי, לא שיפוטי לאף כיוון– ממילא המציאות תשתנה לטובתי. תמיד. כי שיניתי את האת"ר (אמונות, תחושות, רגשות) שלי לכיוון חיובי עבורי.
זאת אומרת שאנחנו בוראים ממש את המציאות שלנו באמצעות האת"ר.
את"ר חיובי = מציאות חיובית.
המציאות היא בהווה. כרגע.
לכן, בכל רגע אני יכול לבחור לחיות באור, במצמיח, בחיובי, ברוגע, בשלווה ובשמחה. ובכך גם לסלול עתיד כזה.
האת"ר הוא כמו משולש שווה צלעות. צלע האמונות, צלע התחושות וצלע הרגשות.
בדוגמה לעיל ראינו כיצד אמונה כלפי היחסים עם הבוס משפיעה על התחושות והרגשות לטוב או לרע והמציאות נבראת בהתאם.
כמובן שגם שינוי ברגשות ישפיע על התחושות והאמונות, ובהתאמה ישפיע גם שינוי בתחושות.
איזון בין צלעות המשולש הזה הוא מבורך.
לסיכום, המציאות היא ההווה.
האת"ר שלי כלפי כל דבר בחיים הוא האופן בו אני חווה את המציאות בהווה. עכשיו ממש.
ככל שאאפשר לאת"ר שלי להופיע בחיי בצורתו החיובית, כך חוויית החיים שלי תהפוך לחיובית יותר.
ובסופו של דבר, לשם כולנו שואפים.
כעת נותר רק להסכים לתת לעצמי הזדמנות לחיות כך. לרוקן כל אמונה, רגש או תחושה שליליים לגבי היכולת שלי לעשות את זה.כאן ועכשיו. במצב בו אני נתון.
להסכים להאמין שזה קלי קלות. וזה אכן כך. להסכים להרגיש ולחוש את זה. להשתחרר מהעבר שמכביד ומהעתיד שטרם קרה. לוותר לכמה דקות כל מה שהאגו שלי מביא איתו כבר שנים: כל הידיעות ונסיון העבר שלי, כל הדאגות והצער שבי וכל שיפוטיות כלפי עצמי או אחרים.
נראה שהשינוי כבר התחיל… והוא מבורך…